סגירת תערוכה המוצגת כעת בגלרית האמנים עופר, רמת אביב
בן ציון אליהו עלה לארץ יחד עם משפחתו מטוניס ב-1949 והתישבו בבאר שבע. כבר מגיל צעיר בלט כישרונו לצייר וליצור. מורתו המליצה להוריו "יש לילדכם ידי זהב, וכדאי לפתח את כשרונו".
עם שחרורו מהצבא עסק כקבלן לעבודות מתכת במפעלים הכימיים בבאר שבע ונישא לבחירת לבו – שוש. יחד הביאו ארבעה ילדים לעולם.
לימים, בשל בעיות רפואיות, הוגבלה תנועתו של בן ציון. הרצון העז להגשים חלום ילדות, לפתח את כשרונו ולהפיצו בעולם, הפך למשימת חייו.
בין השנים 1994 ל-1997 למד בבית הספר לאומנות חזותית בבאר שבע, בו סיים בהצלחה תואר מדריך מוסמך. בסמוך לתקופה זו (1998-1996) למד אצל הצייר משה רוזנטליס ביפו.
תולדות האומנות לתקופותיה היוותה קרקע פוריה לחיפושי דרך, עשייה ציורית ושיפור טכניקות. ניתן לראות השפעתה ביצירותיו, יחד עם נוכחות בולטת של ציירים חשובים, אשר היוו השראה עבורו: יאן ורמיר ולוסיאן פרויד.
בן ציון פיתח טכניקת ציור באמצעותה הלביש והחליף צורות ליצירותיו תוך התנסויות בסגנונות אמנותיים שונים עד שהתחבר בעיקר לריאליזם.
"אני ממשיך 'לגדל' את הציורים כמו את ילדיי", מעיד על עצמו בן ציון. השאיפה בציור היא בעיקר שהאווירה והאובייקט יתאימו לסביבת הציור. כך ניתן לראות בציורי הפרחים ובציורי בני משפחתו. בציורי דמויות האנשים בסידרה "מאחורי הקמטים" בן ציון ניסה לשקף את "מטענו" של האדם המבוגר. בציורי נקודות זמן של תוצאות העימות בינינו לפלסטינאים נוצרו מצבים אותם השתדל לבטא על בד הציור. במהלך השנים, חלק מהעבודות שונו על פי מצב רוחו, מתוך חשיבה עכשווית וראייה מפוקחת של המציאות.
על אף שלא נולד בארץ, ניתן לראות ביטוי עז ביצירותיו הצבעוניות ושובות הלב לתחושות, לחוויות, לרגשות, לעצב ולשמחה, כך גם למושאי מחשבותיו, המבטאים את מאפייני התקופה והמציאות הישראלית. בן ציון מרבה לצייר את משפחתו, נופי הארץ, וההוויה הישראלית על מורכבותה החברתית, עבודות פוליטיות מחאתיות, בהן דגש וחשיבות רבה ביותר לישראל ולישראליות. בן ציון מספר סיפורים, ציוריו מספרים את משפחתו ואת סיפור הארץ הזו, שהיא מושא אהבתו.
רחל זיו, אוצרת (2024)